מנשה גולן

 

כב' בכסלו תשנ''ג

17.12.92

משפחת - שבט קסטל  - רשימות שונות

 

לידידי ובן דודי יוסקה לשבט קסטל הנכבד,

פתח דבר – קצת הקדמה.

 

לפני כ-35 שנה פנה אלי המנוח דוד אבישר , איש יקר, מורה הלכה ומנהל בית ספר בירושלים

בבקשה לרשום פרקי זכרונות מעיר האבות היא חברון על אישיה מאורעותיה וכמובן את קורות ימיה

האחרונים, הלא הם כידוע מאורעות תרפ''ט, והמטרה היתה להנחיל בספר לדורות הבאים ולאלה

החיים איתנו כיום את חיי הקהילה היהודית וסופה הטרגי בשנת התרפ''ט.

לצערי, ולחוסר התיחסותי (ובעיקר  עבודתי גרמה לכך ) לאירוע המעציב הזה , לא רשמתי מאומה ,

ואשר עד שעת כתיבת שורות אלו, אני מאוד מצטער, אבל את אשר היה אין להשיב ,ואכפר ולו בחלק

מזערי בשורות אלה כדלהלן.

אני גוזלן גולן מנשה ,בן שלמה וג'ויה גוזלן , יליד תרע''ג היא שנת 1913 אנסה ואשתדל ואדלה

ממעמקים פרקי זכרונות מלפני שבעים שנה, ואתאר את ילדותי בגיטו בחברון המכונה קורטיג'ו. רובע

שבצורתו ידמה לעיר העתיקה בירושלים בית בתוך בית, חצר אשר בתוכה חדרים אחד או שניים

וכדומה לכל משפחה (אשר כל אשה ידעה את אשר בשלה שכנתה) מסיט את עצמי אחורה במרכבת

הזמן ורואה אישיות  רבת הוד ועל ראשה מצנפת הדורה, והולך לאיטו , הלא הוא הרב סלימן מני,

רבה של הקהילה בחברון, ואזכר איך הקהילה בעיר חלקה לו כבוד ויראה וגם גאוה, אישיות אצילית

במלוא מובנה של המילה. משפחת הרב גרה בקומה עליונה במרכז החצר קורטיג'ו  ואשר מתחתיה בצד

היה ביהכ'נ המכונה ביהכ''נ של הרב מני ומכונה בפי כל ביכ''נ "הקטן" לצדו של ביהכ''נ הגדול , המכונה

ביהכ''נ של אברהם אבינו והגבאי והרב שמו חכ' צרפתי. מתחת לקומת הרב שכן רפאל גוזלן. בכורה

שמחון "היא אחות אבי" אלמנה ולה בת ובן ואת בעלה לא ידעתי עד היום.

במרכז החצר היתה מאפיה, והאופה היה ערבי והיה לשימושם של התושבים, ובעיקר וזאת להדגיש,

כל יום שישי כל עקרת בית הביאה סיר גדול ממולא כל אחד לפי יכולתו וצרכיו אל התנור שהיה דולק

כל ליל שבת מהתנור ונקרא בפי כל "חמין" . אחרי תפילת שחרית של שבת כל משפחה לקחה את

סירה מהתנור וילה הביתה. אנו גרנו בפינת הרובע בדירת ערבי ששמו היה עיד זתון , ואשתו המכונה

אם סעיד, וזאת עלי לציין "במיוחד" היחסים היו של שכנות טובה ואף פעם לא גיליתי איזה מורת רוח

בשכנות נעימה זו. במיוחד אזכור על יהודי בשם הרב קמחי ואשר בפתח ביתו מעל הכניסה היה

הטיח מקולף בערך של חצי מטר מרובע ולשאלתי מדוע לא מטיחים את הקיר התשובה זהו זכר

לחורבן.

בית הספר היה ת''ת בבנין הדסה של היום בקומה האמצעית, כאשר בקומה העליונה היה בי''ח

הדסה ובו חדר מרפאה וביכנ''ס וחדרים לשימושים קהילתיים, ובקומה התחתונה היו בתי מסחר של

ערבים, וזאת לזכור, כביש עליון כניסה להדסה, כביש תחתון אליו יורדים מבית הספר, ובכביש תחתון

זה שכן יהושע חסון ובית מסחרו  (XXXבעל הבית היה ערבי בשם ג'יברני. דרך החלון ראיתי את הערבים

בוזזים). בצמוד והמדרגות אליו ירדנו מבתינו אחרי שעברנו לגור מהקורטיג'ו ובקומה העליונה מש'

גבאי . הבנין בן שלוש קומות מימין לבנין "הדסה ".

בית הספר ת''ת ששכן בקומה האמצעית של בנין הדסה. היה בו חצר פנימית גדולה ו-6 חדרים כיתות,

ואשר צוות מוריו ומנהלו , כל מורה ומקצועו. שמות המורים החכ' חיים בג'יו. המורה פורדובסקי, מורה

ויס נרצח בתרפ''ט והמנהל ומורה בשם מלמד המכונה " רבן של כל בני הגולה". ברצוני לציין פרקי

זכרונות על אופיים של צוות זה. חיים בג'יו מורה קפדן ונוקשה. פורדובסקי עדין נפש. לימד חשבון

בעיקר. המורה ויס  תלמוד קצת תורה, ויס לימד מקצועות כלליים וכן מנהל ביה''ס מלמד שהיה עדין

ורך אשר בקושי השתלט על פרחחי הכיתה  9 במספר ומספר פעמים יצא את הכתה ובא בלוית

המורה חכ' חיים בג'יו להשליט סדר. התלמידים רק ראו אותו היו מעדיפים לראות את השטן בכבודו

ובעצמו ולא את חיים בג'יו. שקט ואלם ותדהמה אחזו את כולם, ובלי להוציא מילה מפיו עזב את

הכיתה. זוכרני שבשיעורים של חכ' בג'יו היו מקרים מהתלמידים נדף ריח רע כתוצאה מגזים בקיבתם

(מאחר ושעועית היה מאכל נפוץ ביותר ובפרט בחורף ). ואני בכיר בכיתה נפל בחלקי הכבוד הגדול

לגשת ולהריח את אחוריו של כל תלמיד, וזה שנמצא אשם הוצא מחוץ לכתה .

הרב הראשי חכ' סלימן מני נפטר בשיבה טובה במושגי הימים ההם וברוב כבוד הובא למנוחות

כשבדרך כל הערבים עמדו בשקט. אללה ירחמו, והמשטרה הבריטית על קציניה עמדו דום והצדיעו

למת, ואנו תלמיד ביה''ס הלכנו בשורה וקראנו 9 פרקי תהילים בכיוון הפוך ז''א י,ט, ח, ז, ו, ה, ד, ג,

לא אדע מדוע. לשאלתי זהו כבוד מיוחד לרב הנפטר.

אם זכרוני אינו מטעני ממלא מקומו של הרב הראשי היה הרב פרנקו, סגניו  רבנו חסון מאיר קסטל

(אגב הרבה קסטל היו בעיר חברון ולא תמיד מאותה משפחה).

(להלן אצין פרנסתם של התושבים אם אציין בכלל)

(מקצועם של התושבים היו סנדלרים , חיטים , צורפים, נגרים, סוחרים ) X

במקביל היה בי''ס לבנות במרחק לא גדול מהדסה, ואשר בקומתו העליונה גרה מש' סלונים ואשר

אחד מבניה היה דן סלונים מנהל אנגלו פלסטינה בנק ,נרצח במאורעות תרפ''ט, ואביו הרב סלונים

רבה של יהדות אשכנז, ובתו הרי היא אשתו של ח''כ לשעבר יוסף בורג, שלמדה איתי בכתה

מקבילה, אמא של ח''כ אברהם בורג כיום .

כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה שרר בשלטון העותומני משטר הקפיטולציות. כל הנתינים

היהודים שהיו נתינים זרים זכו ליחס מיוחד ולהגנה מירבית. לדוגמא אי אפשר  היה לאסור נתין זר

בלי נוכחות והסכמה של הקונסול שלו בעיר. כתוצאה מזה בפרוץ המלחמה כל הנתינים חולצו למקום

מבטחים לחוץ לארץ. כזאת היה גורל מש' הגוזלנים . כל המשפחות שולחו למצרים בעיקר לעיר

דמנהור . מחוץ לאמי אחי ואני בגילים  5, 2, 1.5 , 6 ח' ואני הכותב הקטן. הסבא מוכתר בעיר חברון

נסים קסטל שעמדתו היתה כנציגה של התושבים קבל על עצמו אחריות על בתו וילדיה, והשלטונות

נענו לכך והממשלה הצרפתית התחייבה למזונותיה שלה וילדיה. הסכום היה 2 נפוליאונים צרפתים.

נתינים צרפתים. כסף זה באותם זמנים היו די מספקים לתקופה הקשה בזמן שכלל התושבים

העותומנים אספו ,נברו, באשפה ברחובות ורבים מהם מתו מחוסר תזונה ומחלות.

למותר להוסיף שאבי שלמה גוזלן ואחיו ואחרים שהו במצרים קרוב ל-5 שנים, ושרר נתק מוחלט בין

חברון למצרים. במצב זה הדאגה היתה מרובה והמהגרים נזקקו בלחץ הנסיבות לפנות לידעונים

מכשפים וכדומה לקבל כביכול על גורל משפחותיהם. אבי סיפר לי שהוא אישית לא האמין לכל

השטויות האלה של ידעונים, אבל תחת לחץ מכרים וענין  נגש גם הוא לידעוני, שלשל לידיו 2 גרוש,

אבל בקש מהאיש שלפני שיספר לו מה מצב משפחתו בחברון יגידו בטובו להגיד לו מה יש בכיס

המעיל שלו ואח''כ ימוש  מרחק מטר ממנו בזמן באותם זמנים המרחק בין מצרים וחברון היה יותר

רחוק מאשר בזמננו הירח. המצרי שחש מי יושב לפניו בקש בכל לשון של בקשה שיקח חזרה את 2

הגרושים ויעזבו לנפשו ואל יקפח את פרנסתו ויגלה את בדיותיו ברבים ובזה תם הסיפור. בנוסף

לסיפור זה סיפר לי אבי שהיות והממשלה הצרפתית היתה ממונה גם על בריאות אזרחיה נהגו לגשת

לבית מרקחת ולבקש שמן קיק כביכול סבלו מעצירות. וכל פעם צברו מעט שמן ואח''כ מכרו אותו

והרויחו מספר גרושים עד שנודע הדבר למח' הבריאות וזו החליטה "הבה נתחכמה" .  לימים דודי דוד

גוזלן סבל באמת מעצירות ושלח את אבי להביא לו שמן קיק ואמר שזה בשבילו וכך היה כשנתנו לו

את המנה הרגילה אמר לרוקח שזה לא מספיק. הרוקח נענה ברצון והוסיף  מנה כהנה וגם הפעם

עמד אבי על דעתו שהוא גדול ולא מספיק ושיוסיף עוד, בלי דין ודברים הוסיף הרוקח עוד. וכך פנה

אבי ללכת למקומו ולא כך סבר הרוקח :אתה תשתה זאת בנוכחותי. אבי טען שהוא שותה שמן עם

ארק. לא בעיה, הרוקח הביא ארק וגם זיתים לקינוח, מחוסר ברירה הוכרח אבי לבלוע מנה הגונה של

שמן קיק וחזר למחנה סר וזועף. ובחמת זעם התנפל על אחיו על שהוכרח לבלוע שמן קיק ועוד מנה

כפולה. אני הייתי בגיל 6 חודשים כשהיגר וחזר לראות אותי בגיל 5 שנים . נקפו השנים במסלול רגוע

ושלו.

אחד הסיפורים שדליתי ממעמקים היה כך – קומי וטרגי כאחד. יהודי מבוגר בא לגור בחברון, לגמרי

לא חכם , אבל תמיר ונאיבי גם יחד ורצה לחפש לו אשה. ליצני העיר התחכמו והציעו לו כלה חמודה

שראה ממרחק. אי לזאת, גייסו את אליהו גוזלן (בן דודי) שהתחפש לכלה וערכו באחד הבתים נשף

רב משתתפים ואת הבחור הלבישו כיאות עם הינומה שמלה לבנה וכל הקשור בכך. תזמורת עוד לא

חסרה. הנשים והגברים שרו מרוב שמחה. התוצאה התגלתה בסוף . יש לציין בצער שלאיש נגרמה

אכזבה מרה ומפח נפש. למחרת עזב את העיר לבלי שוב.

להמחשת רמת החיים וההשכלה יעיד סיפור קצר זה. בית המסחר של אבי שמש בית ועד ליהודים

וערבים כאחד, ושיחות עם ערבים לא חסרו. באותה עת נפוץ עתון פלשטין ערבי ועיתון יהודי דאר

היום או חבצלת. זכורני שעתון אחד הגיע לחברון ועבר מיד ליד בדרוג מסוים. לראשונה אצל הרבה

פרנקו, ואח''כ לרבנים חסון וקסטל ומשם נדד הלאה ובאחד הימים הגיע גם לבית מסחרנו. לימים בא

לבקור יהודי בשם משה אבוזגלו ושאל אם יש ברשותו עתון, כמובן שאבי ברוב גאוה ויהירות השיב

בהן, לשאלה מאימתי הוא, התשובה – עוד לא עברו 3 שבועות...

באחד הימים בהיות בבימ''ס של אבי נכנס יהודי נבוך ואפוף תדהמה. לשאלת אבי מה קרה , ענה

שיהודי מכובד בעיר איבד את שכלו, במלים אחרות השתגע. לשאלה מה עשה , ענה, ראיתיו עומד

מול הקיר ומדבר ומדבר ומניע בידיו. נבהלתי וברחתי מסביבתו. לימים נודע שזה היה הטלפון הראשון

שהגיע העירה...

סוף דבר, היו פרעות בחברון , בצפת, בטבריה, בירושלים וכו'. ברצוני לנסח לעצמי ולאחרים, גורמים

קיצוניים ליבו את השנאה לרועץ ליהודים בכל מקום ובכל עת, אבל בחברון בנוסף למקומות אחרים

היה המימד של הלוואות ברבית קצוצה לכפרים שבסביבה. וכך התנהלו המגעים. כפרי לקח הלוואה

10 לירות בעונת הזריעה. תשלומיו יהיו עם הקציר וימכור את יבולו. במקום 10 יפרע 15 ל'י. מאחר

והיו שנים שדופות, או פגעי טבע אחרים לא היה באפשרותם לשלם את הסך של 15 ל''י אלא בחציו.

ז''א נשאר חייב 8 ל''י. לא בעיה. חותמים שטר חדש שהחוב יפרע בקציר הבא. ז''א 12 ל''י וחוזר

חלילה, שלפעמים הסך הראשון נדד ל-4-5 שנים ולא נפרע. והסך של 15-10 ל''י היה במקרה הטוב.

לפעמים גם ה-10 הפך ל-16 ל''י וכך הלאה. למותר להגיד שרוב היהודים האמידים כולל סוחרים

ערבים עסקו בריבית קצוצה זו. ובזאת נגיע לתקופה של פרעות תרפ''ט , שמטרתם של הערבים

בעיקר הכפריים להפטר מהנושים כגון מש' גוזלן ורבים אחרים. זאת חזיתי בעיני בשבת 18 באב

תרפ''ט עת מאות ערבים לא יכלו לשבור את הדלת שלנו, מאחר ויהודי בשם יהודה טהור עבר

ברחוב, ושמע את הערבים. הנה יהודי בואו ונהרוג אותו. לכן התבצר בביתנו . חסמנו את הכניסה

לבית בעשרות שקי חיטה שעורה ודורה (פרי התשלומים של הפלחים ) ובמשך שעתיים ויותר לא

הצליחו להבקיעו. גם הרבנים עסקו במסחר זה. והרב ניסים קסטל עסק זה היה בעוכריו. עסקיו

התנהלו בבימ''ס של חתנו אליעזר גבאי. אנו נצלנו בנס בזכות מידע מיהודה טהור שהזהירנו את אשר

עומד להתרחש.

המאורעות פרצו

וכך פרצו מאורעות תרפ''ט. שבת בבוקר י''ח באב. בעקבותיו רצח טבח שוד וביזה, וכ -70 קורבנות .

קדמו למאורעות אלה עידוד אנגלי ברשות מושל מחוז הנפה בשם סר בילי וקצין מטהו קרפטה וכו.

לפלג ולמשול בין יהודים וערבים בתואנה, בחלקה מוצדקת ,על הריבית הקצוצה שמצצה את לשד

התושבים, והיה כעין מרד לא רק לא לשלם חובות אלא גם להחזיר מה שנגזל מהם ברבות השנים.

והתוצאה לא רק להרוג ביהודים אלא גם להפטר מחובם  ומלאכת קודש זו אין להחמיצה, בזמנו קראו

לריבית זו פחס מחש''.

זכורני שאחרי הטבח בחברון הובאו לבית משפט מס' ערבים ונשפטו בעונשים שונים, אבל באחד

המשפטים על רצח הרב מאיר קסטל, הועמדה מול אשתו של הרב בפני עו'' ד ערבים שתספר את

אשר קרה וגם להתל בה ולהביכה בעדותה. באחת השאלות שנשאלה הרבנים כמה ימים יש בשבוע

תשובתה היתה לעו''ד : רק חמור שכמוך אינו יודע. מכאן והלא העדות היתה מאופקת וזהירה.

(סוף דבר, אנו הועברנו מחברון לירושלים באמצעות כח משמר בריטי)

סוף דבר

אחרי שעתיים של דפיקות בדלת וזריקת אבנים דרך החלון בא משמר אנגלי והועברנו למשטרת

חברון (בית רומנוב) ובדרך ראינו איך ביה''מ נשדד כולו ואפילו המדפים. ובחוסר כל הועברנו

לירושלים, לבנין שטראוס ברח' שטראוס (שתי מילים לא ברורות ). ומן הסוכנות קבלנו שמיכות וכרים ושכבנו על

המוזייקה הקרה בכניסה לבנין, ומאז איש איש לדרכו ולהצלחותיו או כשלונותיו.

באחרונה

ראיון שנתבקשתי ע''י  נינה של אליהו אבושדיד.

וזה פרק בזמנו וקורותיו.

בבנין המשטרה הועברו כל התושבים ועל גג הבנין הובאו עשרות קרבנות בשתי שורות. וזאת אזכור

בעומדנו ליד הגופות נגש אלי מרדכי חסון בן יהושע בגילי ושאלני האם זאת אמת מה שאנו רואים או

אני חולם. בתוך המהומה נגשה אמא שלי ושאלה איפה מרגלית אחותנו היתה בת 3 שבועות . נזכרנו

שאנו שכחנו אותה בתוך ארון בבית . אז פנינו למשטרה האנגלית ואני יחד איתו נגשתי הביתה

והבאתי את הצרור הקטן שנקראה מרגלית עד היום.

אמרה

סוף דבר הכל נשמע, את האלהים    , ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם וגו'     קהלת    סוף

להשחיל סיפור זה ובזוי ככל שיהיה.

מוכתר חב' משך עשרות בשנים בקהילה וכגבאי של ביה''כ אליהו מני קבל בבואו לירושלים מהכולל 2

לירות לחודש פנסיה. לימים בביתנו באוהל שלמה ישבנו בחדר עם חכ' חיים בג'יו, נציגה של הקהילה

ושאל את חיים קסטל אם הוא עובד ומרויח כדי פרנסתו וקבל תשובה חיובית. עוד באותו חודש קוצץ

תשלום הפנסיה 2 ל''י של סבי ניסים קסטל מוכתר חברון ועבר לכיסים של פרנסיה המכובדים של

הקהילה . בתו הלא היא אמי זעמה כל ימיה האחרונים על גזל נתעב זה,אך אין עם מי היה לדבר.

בירושלים נרכש מבנה במחנה יהודה והפך לביה''כ לפליטי חברון והתקיים שנים רבות, אך הנסיבות

השתנו. חלק הלך לעולמו, חלק נדד מהעיר אל מחוצה לה, חלק עבר לגור לשכונות מרוחקות, ואי

אפשר היה לבוא לביה''כ ועבר עליו הגולל ליהדות חברון  וכיום משמש לישיבה במס' שעות ביום.

להשחיל

מש' המוכתר ניסים קסטל, אשתו בכורה אשה אצילה בהתנהגותה ובמבנה פניה , הבת ג'ויה, אשה

יפהפיה ואצילית נשאה לשלמה גוזלן. הבכור רבנו  , אליעזר וחיים. רבנו גויס לצבא העותומני ונעדר

במלח''ע הראשונה וסבתא מאז העדרה עד יום מותה התאבלה עליו. הבן אליעזר עסק במקצועות

שונים ובעיקר סנדלרות. והבן הצעיר הוא חיים קסטל. בחור שובב במלוא מובנה של המילה. בערבית

נקרא ג'הל. זוכרני איך בשבתות היה עולה על גג בי''ס הערבי אל מערף אשר לידו היתה ברכת אל

שולטן וקופץ למים בהיות הברכה מלאה. חטא שלא להזכיר. כי למנהל ביה''ס מלמד היתה בת

יפהפיה בשם מיה וחיים קסטל עם עוד בחורים בגילו גיס סוסים וחמורים ולקח את מיה הנחמדה

לטיול באל ערוב מעין ליד חברון. מעשה כזה היה אחד הנועזים של אותם  הימים.

וזאת לזכור כי חיים קסטל היה בצעירותו עלם חמוד למראה וגבוה ושובב ולא יפלא כי הבת של

המנהל מיה לא תצטרף לחיזוריו.

יש לרכז סיפורים אקזוטיים בנפרד מהלך המאורעות

1.פדיון פטר חמור אחרי שנות אלפיים בביהכ''נ של אליה מני

2.שובבי הדור עם בת מנהל ביה''ס בשם מיה נערה חמודה טיול לעין ערוב

סבי שרת קרוב ל-60 שנה בקהילה, קבל פנסיה 2 ל''י לחודש ע''י חיים בג'יו אבל נשדד באחרונה

שבניו צריכים לדאוג לפרנסתו והסך הנ''ל נדד לכיסיהם של הרבנים.

 

למסמך לחץ כאן